לבנה מושון | סופרת

"כשעשה את הדרך ברגל לזוֹשָה בפעם הראשונה לפני חמישה חודשים, היה אמצע ינואר. לא חשב מה ישאל את זושה על אימא. מאז הביקור השתנה העולם, והתהפכו חייו. בקול מעושן וצרוד השיבה בטלפון כי ברצון רב תספר לו את מה שהיא יודעת, והוסיפה שחבל שלא שאל את אימא כשעוד היה אפשר, וחש עקיצה בבשר. אימא הייתה דברנית קטנה והוא דברן קטן ממנה וקצר רוח, וממילא לא ידע ולא אהב לשאול. לזושה לא השיב בטלפון על ההערה הדוקרת והחליק אותה בגרון. מינקות הכיר טעם נזיפות. ובאמת, לא ידע איך יעביר את הזמן בהקשבה לדיבור הטרחני שלה. רגל קופצנית יש לו. עניינו, האמת, במשהו שלא הודה בו אפילו בינו לבין עצמו. מי יֵדע במה תעלה לו הליכה זו. עורבים קשוחים וצרחניים ומַיינות..."
לבנה מושון. מתוך "הכריתה"

המשך...